למען הסר ספק, זו הפעם הראשונה בחיי שבה אני כותב. החלטתי לפתוח את הבלוג הזה כי אני מתחיל להרגיש שאני רוצה להוציא החוצה את המחשבות שלי על מוזיקה, אם כדי לעזור לשניים שלוש אנשים ואולי רק סתם לפרוק.
את החוויה הראשונה שלי עם מוזיקה כנראה חוויתי עם בייבי מוצרט וכדומה אבל כמו כל נכד לקיבוצניקים עד גיל שש כבר הספקתי לדעת לשיר בקאנון עם אקורדיון את על כל אלה ולו יהי, לזמזם את שירי כוורת והלהקות הצבאיות ולדעת שביום הזיכרון יש את המוזיקה הכי טובה בגלגלצ.אחרי כמה שנים טובות שבהן הקשר היחיד שלי למוזיקה היה שריקה של שופט במשחק כדורגל בפיפ''א, אבא שלי ניסה לחבר אותי למוזיקה שהוא אוהב. אלה היו כל מיני שירי סבנטיז קופצניים עם מתופפים חזקים וזמרים שצרחו על גיטרות חשמליות..דחיתי אותם וזלזלתי בהם בלי שום בושה ואני מצטער על כך עד היום. ועד היום אני מתחנן לאלוקים ולרוברט פלאנט שיסלחו לי על זה!
אז מפה לשם, אחרי שנים שבהם לא שמעתי מוזיקה, בערך בכיתה ח', יצאתי לרכב על טרקטורון מעופף. חוויה שקיבלתי במתנה לבר מצווה שלי מדודים שלי. האמת, נראה לי שהיה סבבה אבל אני לא זוכר כלום מהחוויה עצמה כי בדרך חזרה הביתה קרה האירוע, המפנה, ה(הכנס ביטוי מתלהב כאן) הגדול ביותר בחיי עד אז. אמא שלי פתחה גלגלצ והקריינית אמרה"ועכשיו, לד זפלין" ובאותו רגע זינקתי מכביש 1 האפרורי והמפוקק לחוויה סוערת ורצחנית של תשע דקות במרוקו.The sun beat down upon my face. The stars have filled my dreams. זה היה "Kashmir"- האפוס של לד זפלין. היצירה הזאת, שיצאה בשנת 1975 באלבום הכפול Physical Graffiti היא ללא ספק הטובה באלבום.
מה יש לנו שם? זו יצירה שנושקת לרוק מתקדם עם מלוטרון של ג'ון פול ג'ונס ועיבוד כלי מיתר, כינורות וכלים לא שיגרתיים אבל הבסיס שלה נטוע עמוק בקרקע של הרוק הכבד הקלאסי, עם תופים בולטים של ג'ון בונהם, ריף פסיכי אה לה ג'ימי פייג' שמעובד לכלי מיתר באופן ממכר ומעניין במיוחד. מילות השיר נכתבו בעת שחברי הלהקה היו בדרכם מגולימין בדרום מרוקו, לטנטאן שבדרום-מערב מרוקו, ומכאן ההשפעות המזרחיות שבשיר. רוברט פלאנט אמר בהקשר להשפעות שבשיר: "ההשראה של השיר נוצרה כתוצאה מהדרך הארוכה שנסענו ונראתה כי היא איננה עומדת להסתיים... זו הייתה דרך ייחודית, במסלול שחוצה את המדבר... השמש קפחה על פנינו..." מכאן גם המילים הפותחות את השיר: "Oh, let the sun beat down upon my face". הקרדיט לשיר ניתן לפייג', פלאנט ובונהם.
חברי הלהקה אהבו את השיר. ג'ון פול ג'ונס קבע כי השיר מציג את כל האלמנטים שקיימים בלהקה. פלאנט אמר שהשיר הוא אחד האהובים עליו ביותר משום שחבויים בו "כל האנרגיה והכוח שמהם עשוי לד זפלין". פייג' אף הוא קבע שהשיר הוא "בהחלט אחת מהיצירות הטובות של הלהקה". גם מבקרי המוזיקה אהבו את היצירה. מגזין רולינג סטון מיקם אותה במקום ה141 ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים וערוץ VH1 מיקם אותו במקום ה20 ברשימת שירי הרוק הטובים ביותר.
בשיר לדעתי יש שילוב מיוחד מאוד בין בסיס הארד רוקי לד זפליני לבין אלמנטים שמזכירים יותר רוק מתקדם. ואיך אני יודע זאת אפילו לפני האזנה לשיר? רשימת מבצעי הקאברים אליו חלוקה בין אמני רוק מובהקים כדוגמת רוג'ר דאלטרי או U2, דרך אומני רוק מתקדם כג'טרו תאל ועד לתזמורת הסימפונית של לונדון, הוכחה לכך שהשיר מחבר בין סגנונות באופן קסום.
בנימה אישית כפי שכבר ניחשתם אני מאוד אוהב את השיר. בעיני הוא השיר הטוב ביותר של אחת מהלהקות הטובות ביותר בהיסטוריה של הרוק. ומה לגבי אמא שלי והנסיעה?אמא שלי כמעט כיבתה את השיר במהלך הדרך ואחרי שמנעתי ממנה וגרמתי לה להאזין לשיר עד סיומו היא הייתה מזועזעת מהמוסיקה. אחרי השיר הזה התחלתי להאזין לזפלין. ואז לביטלס. וככה התפתח והתפתח הטעם המוזיקלי שלי אבל לשיר הראשון שלי אני שומר חסד מיוחד.
בפוסטים הבאים אשתדל יותר לכתוב על אלבומים או על אומנים שאני מעריץ ופחות על שירים מסויימים ובינתיים הנה לינק ליצירת המופת הזאת-
https://youtu.be/ZDwotNLyz10
את החוויה הראשונה שלי עם מוזיקה כנראה חוויתי עם בייבי מוצרט וכדומה אבל כמו כל נכד לקיבוצניקים עד גיל שש כבר הספקתי לדעת לשיר בקאנון עם אקורדיון את על כל אלה ולו יהי, לזמזם את שירי כוורת והלהקות הצבאיות ולדעת שביום הזיכרון יש את המוזיקה הכי טובה בגלגלצ.אחרי כמה שנים טובות שבהן הקשר היחיד שלי למוזיקה היה שריקה של שופט במשחק כדורגל בפיפ''א, אבא שלי ניסה לחבר אותי למוזיקה שהוא אוהב. אלה היו כל מיני שירי סבנטיז קופצניים עם מתופפים חזקים וזמרים שצרחו על גיטרות חשמליות..דחיתי אותם וזלזלתי בהם בלי שום בושה ואני מצטער על כך עד היום. ועד היום אני מתחנן לאלוקים ולרוברט פלאנט שיסלחו לי על זה!
אז מפה לשם, אחרי שנים שבהם לא שמעתי מוזיקה, בערך בכיתה ח', יצאתי לרכב על טרקטורון מעופף. חוויה שקיבלתי במתנה לבר מצווה שלי מדודים שלי. האמת, נראה לי שהיה סבבה אבל אני לא זוכר כלום מהחוויה עצמה כי בדרך חזרה הביתה קרה האירוע, המפנה, ה(הכנס ביטוי מתלהב כאן) הגדול ביותר בחיי עד אז. אמא שלי פתחה גלגלצ והקריינית אמרה"ועכשיו, לד זפלין" ובאותו רגע זינקתי מכביש 1 האפרורי והמפוקק לחוויה סוערת ורצחנית של תשע דקות במרוקו.The sun beat down upon my face. The stars have filled my dreams. זה היה "Kashmir"- האפוס של לד זפלין. היצירה הזאת, שיצאה בשנת 1975 באלבום הכפול Physical Graffiti היא ללא ספק הטובה באלבום.
מה יש לנו שם? זו יצירה שנושקת לרוק מתקדם עם מלוטרון של ג'ון פול ג'ונס ועיבוד כלי מיתר, כינורות וכלים לא שיגרתיים אבל הבסיס שלה נטוע עמוק בקרקע של הרוק הכבד הקלאסי, עם תופים בולטים של ג'ון בונהם, ריף פסיכי אה לה ג'ימי פייג' שמעובד לכלי מיתר באופן ממכר ומעניין במיוחד. מילות השיר נכתבו בעת שחברי הלהקה היו בדרכם מגולימין בדרום מרוקו, לטנטאן שבדרום-מערב מרוקו, ומכאן ההשפעות המזרחיות שבשיר. רוברט פלאנט אמר בהקשר להשפעות שבשיר: "ההשראה של השיר נוצרה כתוצאה מהדרך הארוכה שנסענו ונראתה כי היא איננה עומדת להסתיים... זו הייתה דרך ייחודית, במסלול שחוצה את המדבר... השמש קפחה על פנינו..." מכאן גם המילים הפותחות את השיר: "Oh, let the sun beat down upon my face". הקרדיט לשיר ניתן לפייג', פלאנט ובונהם.
חברי הלהקה אהבו את השיר. ג'ון פול ג'ונס קבע כי השיר מציג את כל האלמנטים שקיימים בלהקה. פלאנט אמר שהשיר הוא אחד האהובים עליו ביותר משום שחבויים בו "כל האנרגיה והכוח שמהם עשוי לד זפלין". פייג' אף הוא קבע שהשיר הוא "בהחלט אחת מהיצירות הטובות של הלהקה". גם מבקרי המוזיקה אהבו את היצירה. מגזין רולינג סטון מיקם אותה במקום ה141 ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים וערוץ VH1 מיקם אותו במקום ה20 ברשימת שירי הרוק הטובים ביותר.
בשיר לדעתי יש שילוב מיוחד מאוד בין בסיס הארד רוקי לד זפליני לבין אלמנטים שמזכירים יותר רוק מתקדם. ואיך אני יודע זאת אפילו לפני האזנה לשיר? רשימת מבצעי הקאברים אליו חלוקה בין אמני רוק מובהקים כדוגמת רוג'ר דאלטרי או U2, דרך אומני רוק מתקדם כג'טרו תאל ועד לתזמורת הסימפונית של לונדון, הוכחה לכך שהשיר מחבר בין סגנונות באופן קסום.
בנימה אישית כפי שכבר ניחשתם אני מאוד אוהב את השיר. בעיני הוא השיר הטוב ביותר של אחת מהלהקות הטובות ביותר בהיסטוריה של הרוק. ומה לגבי אמא שלי והנסיעה?אמא שלי כמעט כיבתה את השיר במהלך הדרך ואחרי שמנעתי ממנה וגרמתי לה להאזין לשיר עד סיומו היא הייתה מזועזעת מהמוסיקה. אחרי השיר הזה התחלתי להאזין לזפלין. ואז לביטלס. וככה התפתח והתפתח הטעם המוזיקלי שלי אבל לשיר הראשון שלי אני שומר חסד מיוחד.
בפוסטים הבאים אשתדל יותר לכתוב על אלבומים או על אומנים שאני מעריץ ופחות על שירים מסויימים ובינתיים הנה לינק ליצירת המופת הזאת-
https://youtu.be/ZDwotNLyz10
